מעצר עד תום ההליכים לנאשם בחברות בארגון החמא"ס, שהיה מעורב בפעילויות כנגד בטחון המדינה

כתב האישום אשר הוגש נגד העורר מחזיק ארבע עבירות. בנסיבות אלו, מבקשת התביעה הצבאית לייחס לעורר, כי הצטרף לאוסרת חמא"ס בשנת 2003 והיה חבר במסגרת זו עד ליום מעצרו. במהלך תקופה זו, פעל העורר במספר מישורים. פעילותו הארגונית כללה תליית תמונות של שהידים, כתיבת סיסמאות, הנפת דגלי חמא"ס וכן לימוד קוראן במסגרת תנועת החמא"ס. ואילו במישור הצבאי, קשר העורר קשר, כדי לבצע ירי לעבר כוחות צה"ל. כן היה מעורב בייצור נשק, כמו גם סייע למבוקש חמא"ס בכך שהעבירו לו ארבעה רובי קלצ'ניקוב, שני 16M ובגדים צבאיים.

אגב הבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בחן ביהמ"ש את התשתית הראייתית בעניינו כמו גם את עילות המעצר, והגיע לכלל החלטה כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בנסיבות אלו, מכוונת הסנגוריה את עררה זה כנגד ההחלטה דלעיל. ראשית לכל דבר, תוקפת הסנגוריה את התשתית הראייתית אגב קביעה כי אין בה כדי לערב את העורר בעבירת החברות. יתרה מזו, כך נטען, כי אין על ביהמ"ש לראות בתשתית ראייתית זו, אף לא כתשתית ראייתית לכאורית. שנית, טוענת הסנגוריה כי מחמד זורבא, אשר מפליל את העורר, אין הוא מפליל אותו אלא בשל סכסוך שנפל ביניהם. שלישית, לא רק משום הסכסוך שנפל בין השנים, אין ליתן משקל גבוה לאמרתו של מחמד זורבא, אלא אף משום הטעם כי נמצאו סתירות באמרה, אשר הביאה אף את התביעה הצבאית שלא לבסס על אמרה זו כתבי אישום נוספים. רביעית, לו תתקבל הטענה כי היה העורר חבר בארגון האסור, לא ניתן יהיה להתעלם ממשמעויות הודעתו של מחמד זורבא כי הפסיק פעילות זו לפני כשלוש שנים.

בתאריך 11.9.08, מסר מחמד זורבא את עיקרי הדברים הבאים:

"... בקיץ 2003... הצטרפתי לאוסרת חמאס במסגד ולאחר צירופי הכרתי על חברי האוסרה והם: 1...7. חמזה חמאמי תושב שכם אלדאחייה עובד ברש"פ בבטחון הלאומי כבן 25 שנים לערך יש לו אח ושמו גי'האד... השתתפנו חברי האוסרה בכתיבת סיסמאות דתיות והדבקנו תמונות שהידים של חמאס... נשארתי חבר באוסרה הזה עד שנת 2005. ".

על בסיס דברים אלו, מצא ביהמ"ש דלמטה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ביחס לפרט האישום הראשון, וכלל שנוגעים הדברים לפרט האישום השני והשלישי, יש מקום לעיין באמרתו של מחמד זורבא דלעיל:

"לאחר חודשיים לערך נפגשתי אני וזאהי כוסא וחמזה חמאמי והציע לנו זאהי להשתתף עימו בירי לעבר מוצב צבאי באזור. אני וחמזה הסכמנו... והציע לנו לייצר רובים מאולתרים... הלכנו באותו היום לבית זאהי ונפגשנו עם סמיר וביקש ממנו זאהי לייצר לנו רובים מאולתרים. וייצר סמיר שני רובים מאולתרים. ".

גם בכל הנוגע לפרט האישום הרביעי, ידע מחמד זורבא לספר כי:

" ...לאחר שמונה חודשים לערך מייצור שני הרובים המאולתרים הגיע זאהי כוסא לביתי בשעות הלילה... אמר לי שרוצה להעמיס ברכב דבר ולהעביר אותו למקום אחר... אני הסכמתי...ביקש לנסוע לכיוון מסגד... עצרתי את הרכב בסמוך למסגד... הלך לדלת...והמתין לו ליד הדלת חמזה וראג'ב... כעבור חמש דקות לערך חזרו לרכב פתחו תא המטען של הרכב והכניסו שקיות שחורות... אני שאלתי זאהי פעם נוספת מה יש בתוך השקיות לא ענה לי. הלכתי לתא המטען ברכב... והרגשתי שיש בתוך השקיות ברזל ושקיות אחרות... ושאלתי אותו מה יש בתוכה ואמר לי כי ישנו בתוך השקיות 4 קלצ'ים ושני רובי 16 M השייכים לחמאס וכן גם בגדים צבאיים. ..".

לנוכח כל האמור לעיל, ומשבחן ביהמ"ש את כל אשר לפניו, קבע " בפניי ראיות לכאוריות מספיקות כנגד המשיב לביצוע המעשים המיוחסים לו, עדות מפלילה אחת והחיזוקים לה... ". אין כל ספק כי למסקנתו זו של ביהמ"ש יש אחיזה בחומר הראיות ודומה כי גם הסנגוריה אינה מהרהרת אחר דברים אלו, אלא כנגד המסקנה אשר הביאה למעצרו. מחמד זורבא הפליל את העורר סתם כך וללא עוול בכפו. כך טוענת הסנגוריה ומבקשת כי אבחן את התשתית הראייתית על בסיס הטענה הנ"ל.

הטענה כי מחמד זורבא הפליל את העורר על לא עוול בכפו אינה עולה בדיון זה בפעם ראשונה. שכן, היא עלתה כבר בהזדמנות הראשונה עת עומת העורר עם דברי מחמד זורבא ביחס להשתייכות לארגון החמאס ולפעילות במסגרתו. אותה עת אמר העורר " כן אני מכיר אותו תושב שכם שכונת אלדאטיה לפני מספר חודשים עצרתי אותו ותפסתי את רכבו במסגרת עבודתי ברשות הפלסטינית. "  גם מחמד זורבא עומת עם דברי העורר ולשאלת החוקר כלום עצר אותך העורר לפני מספר חודשים ותפס את רכבך עונה מחמד זורבא " זה לא נכון אני לא נעצרתי בידי הרשות הפלסטינית ואני לא מחזיק ברכב יותר משנה ופעם אחרונה ראיתי בה את חמזה יותר משלוש שנים. ".

לא יעלה על הדעת בנסיבות הקיימות, כי רשאי אני בשלב זה, להביע את עמדת ביהמ"ש באשר לאמינות אמרתו של מחמד זורבא. כבר קבענו לא אחת, כי בנסיבות שכאלו בוחן ביהמ"ש את כל החומר שהובא בפניו, זה התומך בעמדתה של התביעה וזה התומך בעמדת העורר ומתוך כך, בוחן ביהמ"ש את הגיונם הפנימי של הטענות, את מידת הפירוט או ההכללה שהוא מוצא בחומר שלפניו ואת השתלבות הטענות זה בזה. כך הוא יוצר לעצמו תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי שהוא מוצא בתשתית הראייתית שלפניו. כך גם ביחס לאמרתו של מחמד זורבא וביחס לאמרתו של העורר. אינני בא לשלול את הערך הראייתי שמצאתי בכל אמרה ואמרה ובכל טענה וטענה. ברם, דומה כי הערכת הגרסאות, כמו גם הערכת המשמעויות המתבקשות מכך, שכנעוני כי הפוטנציאל הראייתי שיש בידי התביעה כוחו יפה לצורך ההרשעה והוא גובר בשלב זה על טענותיו של העורר.

ביחס לאמינות דבריו של מחמד זורבא, ביקשה הסנגוריה להצביע על העובדה כי אף התביעה הצבאית לא נתנה אמון רב בדבריו שמסר, ותעיד על כך העובדה כי בעניינו של זאהי כוסא נמנעה התביעה מלציין את שמו ברשימת העדים. התובע אשר דחה על הסף את הטענה, ייחס את הנטען לנסיבות מיוחדות אשר נגזרו מעניינו של זאהי כוסא אשר נעצר, שוחרר ונעצר ועל כן, טופל עניינו באופן פרטני אשר איננו מעיד על חוסר אמינות, לדבריו של מחמד זורבא.

גם הטענה כי אין לייחס לעורר חברות מתמשכת, עד יום מעצר, איננה מבוססת כדבעי. אמנם, מספר מחמד זורבא כי הוא עזב את החברות והפעילות באוסרה בשנת 2005 ומאז לא ראה את העורר. ברם, אין בדברים אלו כדי להשליך וכדי ללמד על המשך פעילותו של העורר בחברות האסורה. הרי, על פי הלכת קוואסמה, ניסיון החיים מלמד כי חברות במצב דברים שכזה, היא חברות מתמשכת אלא אם כן, הצביע החשוד על הפסקתה. העורר דנן לא עשה כן והכחיש הכחשה גורפת כי היה וכי פעל במסגרת האוסרה מעולם.

לנוכח האמור לעיל, אין אני סבור כי טעה ביהמ"ש דלמטה בהחלטתו. השתכנעתי כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל יפה להרשעה ומשהשתכנעתי כי בנסיבות אלו מסוכן העורר באתי לכלל החלטה כי יש לדחות את הערר.

ניתנה היום, 23 בדצמבר 2008, כ"ו בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עג + לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: